לזכרו של בוריס
מה היה סוד הקסם שלך בוריס? אהרן פוירשטיין בדברים לזכרו של אמן ומורה דגול
דברים שנאמרו לזכרו של האמן והמורה בוריס סבידנסקי על ידי אהרן פוירשטיין, מנהל סטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים.
בוריס היקר.
אני זוכר את עצמי מגיע לסטודיו, כתלמיד, לשיעור הראשון. בחור ישיבה וסטודנט, ובוריס פורס מזרונים לאורך אולם ההתעמלות הענק, ונוהם לעברינו- 'תתגלגלו'. 'עד הסוף'. הסתכלתי קדימה, הסוף -היה רחוק. עשיתי גלגול אחד, ו... הספיק לי. העולם שקודם היה יציב יחסית הסתובב פתאום כמו משוגע. ניסיתי למקד את המבט ולמצוא את בוריס, כיוונתי את עצמי לאיזור שבו זכרתי שעמד - וקראתי ביאוש וברגש 'הראש שלי מסתובב'!
את מי זה מעניין' שאג בוריס. 'תתגלגל'.
ואני התגלגלתי. התגלגלתי וחטפתי, אבל חטפתי בשמחה, כי מהר מאוד הבנתי שנפלה בחלקי זכות נדירה להיות תלמיד שלך. כי כולנו יודעים בוריס, שאל הסטודיו שלנו הגעת כאמן, משם- מעולמה של האמנות. האמנות המוחלטת, המדוייקת, הטהורה, הנשגבת. זו שבשבילה מוכרחים לעשות הכל, ולוותר על הכל, ולתת את הכל, ולהלחם על הכל. זאת שלמענה אנו חיים, מבלעדיה אין! ואסור להתפשר ולרכך ולוותר. זאת- עם הסטנדרטים שאי אפשר לעמוד בהם, ואי אפשר בלעדיהם.
אבל באותו הזמן, בוריס, היית גם מורה. בכל לבבך. ראית דורות של תלמידים מגיעים לסטודיו, ללא ידע ורקע, והרגלים. כמוני. מגששים, לא תמיד מאמינים שיש כזה דבר אמנות, מוחלטת, גבוהה. ואתה מנסה להעביר אותנו בכל כוחך מכאן לשם. ולומר לנו שיש- יש אמנות כזו, שעליה אסור לוותר, ועליה אסור להתפשר. וכל מי שראה אותך מופיע, הבין. יש דבר כזה.
מה היה סוד הקסם שלך בוריס?
מה שהפך אותך לאמן גדול באמת, (מלבד הכישרון הענק והתרגול האינסופי) היו האהבה, והאמונה- אהבת האדם, והאמונה שהוא מסוגל. אהבת האדם אפשרה לך להביט ללא משוא פנים בכל הדקויות של האדם. ולהביא אותו אל הבמה כמו בקסם, על כל גחמותיו, מעלותיו וחולשותיו, נצחונותיו וכשלונותיו, בניואנסים הדקים ביותר. והאהבה היא שהפכה אותך למורה גדול. כי עם האהבה הזאת והאמונה הזאת הבטת בנו בתלמידים. 'חוסך שבטו שונא בנו', ואותנו בוריס אהבת, והחטפת, ונלחמת בכל לבך, שנעשה את הדרך, צעד אחר צעד, לשם –כל עוד אנחנו זוכרים לאן אנחנו הולכים. והאהבה הזו שהרעפת עלינו הביאה אותנו, כולנו, לכאן היום.
וכך כמנהל זכיתי לפגוש אותך שוב, כשאתה בא עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר, ועם אהבת התלמידים. וזכיתי ללמוד מן המצפן האמנותי שהצבת לנו. זה שלא מתפשר, ולא מוותר ולא מתרכך.
בוריס היקר. תחסר לנו מאוד. ואני מבטיח לך, בשמך, עכשיו, ביתר שאת, לרדות בתלמידים, ולא לוותר, עד שילכו מכאן לשם.
בשם הסטודיו, בשם התלמידים והמורים לדורותיהם,
בשם האמנות
תודה בוריס, על הכל.
